אכזבה
התאכזבת פעם? אכזבת פעם?
מישהו אכזב אותך? אכזבת את עצמך? אכזבת מישהו?
מי מאיתנו אינו מכיר את כל הוריאציות של האכזבה – שלנו מעצמנו, של אחרים מעצמנו, שלנו מאחרים... ואת כל האכזבות האלה שחווינו, ובעיקר את אלו שחווינו בשנים הראשונות לחיינו, אנחנו מביאים איתנו לרגעים בהם אנחנו עומדים מול מישהו אחר, מציעים לו את מוצרינו, שרותינו ויכולותינו, או אפילו את עצמנו, במובן מסוים, ו... מפחדים מאכזבה.
מפחדים לאכזב אותו, מפחדים שהוא יאכזב אותנו, אם הוא יגיד לנו לא, ומפחדים להתאכזב מעצמנו, אם נקבל "לא".
זה מתחיל בשלבים מאד מוקדמים של חיינו –אנחנו חוזרים הביתה בציפייה לפגוש את אמא, לשתף אותה במשהו מרגש שעבר עלינו היום, ואמא מאחרת להגיע, מגיע אבא (הוא לא יבין את זה), או הבייבי-סיטר (לה בטח אי אפשר לספר).
אחים בכורים מכירים את זה טוב – הציפייה הנרגשת לאח החדש שעוד מעט יגיע, והאכזבה שמגיעה קצת אח"כ – לא רק שאי אפשר לשחק איתו, כמו שציפינו, אלא הוא גם גוזל לנו את אמא, את הזכות להיות יחיד, התינוק בבית ומרכז תשומת הלב...
אכזבה היא רגש עז. אכזבה מכאיבה.
כשקשה לנו להתמודד עם רגשות שליליים עזים, מנגנוני ההגנה שלנו נכנסים לפעולה. אנחנו מדחיקים, מקהים את הרגשות העזים, ולומדים לאט לאט, לצפות לפחות, ולהתאכזב פחות.
ואז... פחות כואב.
ברמה המיידית זה נכון.
אבל, בהתבוננות לטווח רחוק יותר, מנגנוני ההגנה האלה שמלמדים אותנו לא להסתכן ולא לצפות כדי לא להתאכזב ולכאוב, גורמים לשני דברים נוספים:
הראשון – כשאנחנו מקהים את הרגשות שלנו, אנחנו מקהים גם את הרגשות החיוביים, ולכן, לאט לאט, גם נהנים פחות, שמחים פחות, ומסופקים פחות.
השני – כדי לא להתאכזב, אנחנו לא מצפים, ולמעשה – שואפים לפחות, או, כמו שקורה אצל רבים מאיתנו – מאמינים שאנחנו שואפים ליותר, אבל מבחן המציאות מראה לנו שאנחנו עושים בפועל הרבה פחות ממה שאנחנו יודעים שכדאי לנו לעשות כדי להגיע לדברים שאנחנו רוצים ולכאורה מצפים מעצמנו להשיג בחיים. זה יכול להתבטא בזוגיות, זה יכול להתבטא במימוש עצמי, מימוש מקצועי, מערכות יחסים בתחומים שונים, ובכל תחום אחר בחיים.
מה שקורה בשלב הזה, הוא שאנחנו "מבלבלים" את עצמנו לגבי מה אנחנו רוצים או לא רוצים בחיים. ניקח את הזוגיות רק כדוגמה – אנחנו רוצים זוגיות, אבל, בפעמים הקודמות שניסינו, התאכזבנו, מהבחירות של עצמנו, מבני הזוג שאיכזבו אותנו, היתה גם אכזבה מכך שהזוגיות הרי תפקידה להעצים אותנו, לעשות לנו טוב ולרומם את נפשנו, ובמקום זה מצאנו את עצמנו בכאב, לפעמים הרבה כעס, ועוד רגשות הפוכים לציפייה שלנו... בקיצור – אכזבה!
ועכשיו – אנחנו ממשיכים להאמין שאנחנו רוצים זוגיות, אבל מנגנון ההגנה שלנו מפני האכזבה, שומר עלינו, והופך אותנו להרבה יותר בררנים, זהירים, ואולי אפילו חשדנים. במובנים מסוימים זה טוב, זה מראה לנו שאנחנו לומדים מהניסיון. אבל במובן של היכולת של התת-מודע שלנו למעשה לרצות הפוך ממה שהמודע שלנו רוצה – זה מעכב, חוסם ומקטין מאד את הסיכוי שנקבל את מה שאנחנו רוצים.
התת-מודע שלנו רוצה בהרבה מקרים הפוך, או שונה, ממה שהמודע שלנו רוצה. הבעיה העיקרית היא שאנחנו לא יודעים את זה, כי זה בתת-מודע.
כשאנחנו מאד רוצים משהו ומאד מתקשים להשיג אותו, אני מציעה להסתכל על כל הפעמים שבהם ניסינו להגיע לזה או לדומים לו, על האכזבות, לפגוש את האכזבות הקודמות, לסלוח, לאחר ולעצמנו על כל אותן אכזבות, ולקחת את עצמנו קדימה, מוכנים במודע גם להתאכזב. זה לא אומר שאנחנו מצפים להתאכזב, כדי שלא יהיה מצב של "נבואה שמגשימה את עצמה", אלא, מוכנים במודע, כדי שהתת-מודע לא יצטרך לשמור עלינו כך שלא נשיג בכלל.
נורית צורגיל - מומחית לטיפול אנרגטי ויצירת מציאות.
מפתחת שיטת "האמת הפשוטה" לריפוי ויצירת מציאות.
בעלת נסיון רב בטיפול באנשים בשיטות שונות - במגע (שיאצו, ריבאלנסינג ועוד), אימון בשיטה האבולוציונית, רייקי ותטא הילינג.
